קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
כ"ה כסלו התשע"ח
Smaller Default Larger

נק' חיבור- מכונת שיקוף לאדם

גוף האדם הוא מכונה משוכללת שכולנו מתמודדים עם תחזוקתה.
היכרות מעמיקה עם גוף האדם והבנת המנגנון שבאמצעותו הוא פועל הינה חשובה מאוד, שהרי כל מנגנון זקוק לתחזוקה שוטפת, למוּדעוּת ולידע ביחס לכל המערכות המושתתות עליו. הבנה של כל אלה יכולה לשפר באופן ניכר את איכות החיים.
לימודי רפואה כוללים בתוכם קורסים יסודיים באנטומיה ופיזיולוגיה, אשר באמצעותם המתלמד מגיע להיכרות מעמיקה עם מבנה הגוף האנושי ותפקודו, החל מהתאים הבסיסיים ועד לאיברים ולמערכות השונות. לימודי אנטומיה ופיזיולוגיה הם הבסיס המאפשר לכל רופא להבין את מבנה גוף האדם ואת המחלות שאדם עשוי ללקות בהן במהלך חייו.
מטבע הדברים, מדע האנטומיה מתקדם בצעדי ענק יחד עם התפתחות הטכנולוגיה והמדע באופן כללי. בעבר, התבססו הרופאים על ציורים של ציירים דגולים אשר שרטטו את מבנה הגוף, ושרטוטים אלו אפשרו למתלמדים ללמוד ולהבין את גוף האדם. אולם עם התפתחות הטכנולוגיה, הדבר נעשה קל יותר ויותר, יש מערכות אולטרה-סאונד, רנטגן, I.R.M ועוד, וככול הנראה עוד נכונו לנו הפתעות בתחום זה.
כל זה נכון ביחס לגוף האדם, אולם האם התקדמנו גם בנוגע למרכיב השני של האדם – הנשמה? האם מנסים אנו להכיר את כל מערכות המידות, התכונות, הטוב והרע ועוד? כיצד ניתן ללמוד על ה"אנטומיה" של הנשמה ועל מבנה נפש האדם? אין ספק שאם היינו מכירים את הנפש היינו יכולים לטפל ולתחזק אותה באופן מקצועי יותר, אולם הבעיה היא שהנפש נסתרת מעיננו ואין כלים המסוגלים למדוד אותה.
תחום הפסיכולוגיה מנסה לעסוק בגילוי והבנת התנהגות האדם, וישנן שיטות שונות כיצד לאבחן את תכונותיו ואופיו.
גם גרפולוגים טוענים כי הם יכולים להסיק מידע על אישיותו של אדם על פי כתב ידו, ציוריו וכדומה. לטענתם, דרך היצירה שהאדם מייצר ניתן לאבחן את הרגשות שלו, למשש מעט את עולמו הפנימי ולהתאים שיטת טיפול בהתאם לממצאים.
פרשת תרומה מציבה דרך חדשה בהבנת עולמו הפנימי של האדם, והיא: לייצר יצירות על פי הוראות אלוקיות מדויקות, ולנסות להבין מדוע אותן יצירות מוכרחות להיעשות דווקא במידות מסוימות ומחומרים מאוד ספציפיים. לאחר הבנה מעמיקה של מהות אותן היצירות, ניתן יהיה להקיש מהן על נפש האדם.
פרשת "תרומה" עוסקת בציווי על בניית המשכן וכליו. אלוקים פונה למשה בבקשה "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח). אלוקים רוצה שבני ישראל יבנו לו "בית" – מקום בו יוכל להשרות את שכינתו. פרשתנו עוסקת בפרטים של בניית המשכן וכליו. המעיין בפרשה רואה, שאלוקים נותן למשה הוראות מדויקות ומדוקדקות כיצד לבנות את המשכן, מידות מדויקות, חומרי גלם מסוימים מאוד, צבעים וגוונים מאוד ספציפיים, והוא מצווה אותו בפרטי פרטים לעשות "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ" (שמות כה, ט). מדוע הירידה לפרטים הקטנים? האם אלוקים אינו "סומך" על משה שיבנה "בית" הכי יפה והכי משובח שרק אפשר?
התשובה היא, שצורת המשכן, כליו ואפילו צורת בגדי הכהונה, אמורים לשמש ככלי ניווט לאדם בעולמו וכלמידה על האנטומיה של החלק הרוחני שבו.
המשכן וכליו מכוונים כנגד העולם ומרכיביו. המשכן הוא דגם מיניאטורי של העולם. כשם שאם אחד ממרכיביו או יסודותיו של העולם יתפרק חלילה, האיזון יופר והעולם עלול להיחרב, כך המשכן צריך להיות מורכב בדייקנות מכל אותם פרטים, מבלי אפשרות לשנות מאומה. זאת הסיבה שהתורה מציינת פרטי פרטים בהוראות בניית המשכן, משום שרק אלוקים, שברא את העולם על כל מרכיביו ויסודותיו, יכול להורות על בניית משכן באופן שהוא יהיה המקבילה המדויקת של העולם.
המשכן מכוון לא רק כנגד העולם, אלא גם כנגד האדם. המשכן מתוכנן בהתאם לתבנית העולם הגדול – היקום, ולתבנית העולם הקטן – האדם. התבוננות במשכן, בפרטיו ובמרכיביו הרבים, מלמדת אותנו את רצון אלוקים בעולם ומה תפקיד האדם. תוצאה של הבנה זו תהיה "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – השראת השכינה בכל העולם ואצל האדם הפרטי. מבארי התורה עומדים על לשון התורה - "ושכנתי בתוכם" – בתוכו של כל אדם ואדם.
זו המטרה!
לאור האמור, מומלץ מאוד ללמוד ולהעמיק בפרשה זו, ולקבל טעימה מופלאה מעולם אנושי פנימי ונסתר (בעבר הרחבנו רבות בעניין זה וראינו חלק מההקבלות של חכמים בין כלי המשכן לאברי גוף האדם ולעולמו הפנימי).
חכמים במדרש, ממשילים את משכן השם לשלושה משלים: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם צאני ואני רועה... עשו דיר (מבנה קטן) לרועה שיבוא וירעה אתכם. אתם כרם ואני שומר... עשו סוכה לשומר שישמור אתכם. אתם בנים ואני אביכם... עשו בית לאב שיבוא וישרה אצל בניו" (שמות רבה לד, ג).
שלוש הגדרות שונות אנו רואים כאן ביחס למשכן: "דיר לרועה", "סוכה לשומר", "בית לאב". מדוע חכמים הוזקקו לריבוי משלים מגוון כל כך?
שלושה משלים אלו, מבררים מהי תכלית המשכן (ספר "אסופת מערכות", בפרשתנו): "סוכה לשומר" – תפקידו של השומר הוא לשמור על הכרם. השומר אינו עושה פעולה אקטיבית עבור הכרם, אולם הוא מונע ממזיקים חיצוניים מלהזיק לכרם.
הנמשל הוא המשכן. היהדות מורכבת משני חלקים - "סור מרע ועשה טוב". עשיית מצוות באופן אקטיבי והימנעות ממעשים שליליים. כשהמשכן היה קיים, הייתה מציאות של קדושה רוחנית אשר שמרה והגנה על כל מי שהיה מעוניין בכך שלא לחטוא. קדושת המשכן שמרה על העם והגנה עליו מפני מזיקים רוחניים וגשמיים, כאותו שומר לכרם.
למשכן היה תפקיד נוסף, חשוב יותר, אשר בא לידי ביטוי במשל השני: "דיר לרועה". תפקידו של הרועה הוא לא רק למנוע מהזאבים מלטרוף את הצאן, אלא גם לדאוג באופן אקטיבי לבריאותם והזנתם. הוא מחפש להם מרעה דשן ודואג שהם יהיו שמנים ובריאים. כשהמשכן היה בתפארתו, הוא "הזין" את עם ישראל ב"מזון" רוחני.
בכל פעם שיהודי נכנס בשערי המקדש הוא קיבל מזון לנפש. כשאדם הקריב קרבנות הוא התקרב לבוראו וספג רוחניות וקדושה. התפקיד החשוב ביותר של המקדש בא לידי ביטוי במשל השלישי: "בית לאב". כשהבן בונה מדור לאביו, הדבר מבטא קשר פנימי עמוק ואהבה עזה. המשכן מבטא בעצם קיומו את אהבת הבורא לבניו ואת רצונו לדור אצל בניו אהוביו.
המשכן נבנה מחומרי גלם גשמיים – זהב, כסף, נחושת, עצי שיטים ועוד. פעמים רבות, ובדרך הטבע, כספו והונו של אדם משמשים כמקור לגאווה וכאמצעי לבטא את תאוות בעליהם. על אותם אנשים שממונם "קבר" אותם, התפלל הכהן הגדול ביום הכיפורים: "שלא יהא בתיהם קבריהם" (תענית כב ע"ב).
התורה מפרטת בפרטי פרטים את מה שבצלאל ואהליאב יצרו מן הכסף, הזהב והנחושת, וכן היא מפרטת את כל חומרי הגלם שתרמו בני ישראל למשכן.
אצל התורם, כבר הייתה הידיעה שהזהב שלו אינו רק חומר זהב, אלא שהוא בפוטנציאל מנורה למקדש, ארון או מזבח.
כשאדם מביט בזהבו, עליו לראות לא רק את הזהב והכסף לכשעצמם אלא את הטוב הטמון בהם. עליו לקחת את מה שהשם נתן לו באופן גשמי ולעשות ממנו "משכן", לקחת את כל החול שבחיים ולבנות ממנו דברי קדושה ונצחיות.
זהב וכסף בעצמם אינם רעים ואינם טובים. לאדם יש זכות בחירה להחליט אם לקדש אותם למטרה נצחית ומועילה או לבזבז אותם על דברים חולפים, האם לקדש את החומר או לטבוע בתוך החומר.
קרשי המשכן היו גבוהים וכבדים מאוד. כדי לחבר אותם שיעמדו יחד, קבעו טבעות בכל קרש שבהן השחילו בריחים. בנוסף, הקרשים היו נקובים בעוביים, והם היו מכוונים זה כנגד זה, והיה את הבריח התיכון – מוט עץ חזק - שעבר מן הקצה אל הקצה לאורך כל המשכן (כו, כח). התלמוד כותב (שבת צח ע"א), שמנגנון זה פעל בדרך נס, שהרי הבריח התיכון הקיף את כל המשכן משלושת רוחותיו, ולמרות הזוויות החדות שהיו בין רוח לרוח, הבריח התיכון התעגל והתפתל כמו נחש כדי להקיף את המשכן משלושת צדדיו מבלי להישבר. כשפרקו את המשכן, הוא שב להיות בריח ארוך וישר.
תרגום יונתן בן עוזיאל כותב (שמות כו, כח), שהעץ ממנו נעשה הבריח התיכון, מקורו מן האשל שנטע אברהם אבינו בבאר שבע (בראשית כא, לג), תחתיו הושיב ואירח את אורחיו. העץ הזה הגיע לידיהם של בני ישראל במדבר, והוא העץ שממנו נעשה הבריח התיכון.
אברהם הוא עמוד החסד. הוא מכופף את עצמו כדי להקיף ולתמוך באחרים. תפקידו של המשכן הוא לאחד את עם ישראל סביב השכינה, אך טבעי הוא הוא שאשל אברהם הוא זה שהעמיד את המשכן. זו גם הסיבה, שברגע שמידת החסד התמעטה בעם ורבתה השנאה, נחרב המשכן ובית המקדש הועלה באש, שהרי "הבריח התיכון" הוסר ממנו.
המן הרשע ראה עם מפוזר ומפורד, ולכן הוא חשב שבידו להשמידם, אבל אסתר אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים" (ד, טז), תאחד ותלכד אותם, וכך הם נצחו את אויביהם.
כל אחד יכול להחליט להיות איש חסד ובכך להיות בריח התיכון של אותו דור.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן