לבן, תכלת וגיבנת
- פרטים
- קטגוריה: פרשת שלח
- נכתב על ידי הרב משה שינפלד - נפש יהודי
- כניסות: 2568
״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת״ (במדבר טו׳, לח׳).
בסוף הפרשה, כותבת התורה את מצוות ציצית. כל בגד שיש לו ארבע כנפות (פינות – זוויות חדות), אסור בלבישה ללא ציצית. בכל כנף בגד צריך שיהיו שמונה חוטים, שבעה בצבע לבן, וחוט אחד תכלת שמקיף את שבעת החוטים (צבע התכלת צריך שיהיה מונפק מדם בעל חיים מסוים, היום אין לנו וודאות מיהו בעל החיים הזה, ולכן כל החוטים בצבע לבן).
מה משמעות צבעי הלבן והתכלת?
איני מתיימר להבין בתורת הצבע, אולם ישנו נתון ידוע, שהצבע הלבן מורכב מכל שאר הצבעים. לצורך המחשה – אם ניקח גלגל או כדור צבעוני שאין בו אפילו פס לב אחד, ונסובב אותו במהירות, אנו נראה את הכדור בצבע לבן. חוטי הלבן שבציצית מסמלים את הפרטים הרבים שקיימים בעולם. צבע התכלת מסמל את התכלית של כל דבר (תכלת מלשון תכלית - רמב"ן), מדוע התכלת מסמל את התכלית? משום שכשאדם רוצה לנצל את מקסימום כוח הראייה שלו ולהסתכל הכי רחוק שאפשר, הוא יסתכל לרקיע, והרקיע נראה לעיניו בצבע תכלת. צבע התכלת מסמל אם כן, את מה שמעבר למציאות בה אנו חיים יום יום.
כשאדם לובש ציצית והוא מלפף את ה"לבן" ב"תכלת", לבישת הציצית מביאה אותו לידי התבוננות ב"לבן" ו"בתכלת" שבחייו, הוא מתבונן בתכלית ובמשמעות חייו, במשמעות הבריאה ותכליתה, הוא מבין שלכל דבר ישנה משמעות וכך הוא זוכר את מצוות השם.
ספר החינוך (מצווה שפו') כותב את טעם מצוות ציצית – "למען נזכור כל מצוות השם תמיד, ואין דבר בעולם יותר טוב לזיכרון כמו נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו אשר יכסה בו תמיד, ועיניו וליבו עליו כל היום, וזהו שנאמר בו בכתוב "וזכרתם את כל מצות השם". זאת אומרת, לבישת הציצית באופן קבע מהווה חותם שאנו עבדים של האלוקים, ודבר ידוע הוא שעבד מלך – מלך (רש"י, דברים א', ז').
הרב אליהו לופיאן בספרו "לב אליהו" מביא משל יפה, אשר ממחיש את משמעות ה"עבדות".
מלך אחד, שלח אחד משריו הנאמנים לשליחות סודית, לארמון המלוכה של המדינה השכנה. לפני שיצא, הזהיר אותו המלך – אני מזהיר אותך, אל תתערב על שום דבר, עם אף אחד, אפילו אם נראה לך שיצא לך מההתערבות רווח גדול. השר לא כל כך הבין מדוע ציווהו המלך על כך, אבל הבטיח למלך שיהיה נאמן ולא יתערב על שום דבר.
כעבור מספר ימים, הגיע השר למדינה השכנה וכמובן שהתקבל בכבוד גדול. תוך כדי קבלת הפנים, פנה אליו אחד השרים ושאלו בעדינות, מדוע יש לך גיבנת בגבך. אמר לו השר – מצטער, אין לי גיבנת, על מה אתה מדבר? אמר לו השר – אתה טועה, יש לך גיבנת... השר האורח התעקש ואמר שאין לו שום גיבנת. לאחר וויכוח ארוך, פנה השר המארח לשר האורח ואמר לו – שמע, בוא נעשה עסק, תוריד את החולצה שלך ונבדוק. אם יש לך גיבנת, אתה תשלם לקופת המדינה שלנו עשרים וחמישה אלף זהובים, ואם אכן אין לך גיבנת – אני אשלם לקופת המדינה שלכם עשרים וחמישה אלף זהובים. השר היה כל כך בטוח בעצמו וכמעט הסכים להתערבות, אך לפתע נזכר בהוראה של המלך לא להתערב על שום דבר.
חשב השר וחשב, ואז החליט, אין ספק שהמל לא התכוון לכזו התערבות, להפך, המלך ישמח מאוד אם אביא לו סכום כזה, שהרי קופת מדינתנו בגירעון ואין ספק שסכום גדול זה יסדר אותנו כמה שנים קדימה, בפרט שבהתערבות הזו נצחוני מובטח, אני יודע שאין לי גיבנת... ואכן השר החליט לפשוט את חולצתו לעיני הנוכחים, ראו כולם שאין לו גיבנת, ומיד הוא קיבל לידיו את הסכום עליו סוכם.
שם השר פעמיו חזרה לארצו, וכל הדרך גיחך בליבו על השר השוטה שהתערב איתו על סכום כה גדול...
כשהגיע לארמון המלוכה פגש את המלך, וכשצהלתו על פניו אמר לו – אדוני המלך! הצלחתי להעשיר את קופת המדינה בקלי קלות, ותיאר בפני המלך את אשר ארע.
שמע המלך את הסיפור והתעלף. לאחר ששבה רוחו אליו, צווח על השר ואמר – מה עשית? איך העזת לפעול בניגוד לציווי שלי? דע לך שכעת קופת המדינה הפסידה הון עתק... אמר לו השר, עשיתי חשבון, שלכזו התערבות המלך וודאי לא התכוון, הרי הניצחון שלי היה מובטח... אמר לו המלך, אתה לא מבין, אני התערבתי עם השר מהמדינה השכנה, שאם הוא יצליח להוריד לך את החולצה לעין כל, אני אשלם לו חמישים אלף זהובים...
עבד אמיתי עושה את רצון אדונו בלי חשבון, גם אם הוא לא כל כך מבין.
זאת פרשת ציצית – א. "נושא חותם אדוניו קבוע בכסותו" – לזכור תמידית את מצוות השם. ב. צבעי הציצית, הלבן מסמל את החיים עצמם כמבואר,התכלת מסמל את המשמעות והתכלית.
ידוע הסיפור על הגאון רבי אליהו מווילנה, שלפני פטירתו מן העולם אחז בציציותיו, בכה ואמר, שהוא לא רוצה לעזוב את העולם הזה, עולם כל כך יקר, שבמעט קופיקות (כסף של פעם) שקונים בהם ציצית, אפשר לקנות עולם הבא לנצח נצחים...
