זהירות, כאן חבר!
- פרטים
- קטגוריה: פרשת לך לך
- נכתב על ידי הרב משה שינפלד - נפש יהודי
- כניסות: 2047
הפרשה בעיקרה עוסקת בתיאור חייו עתירי המעש של אברהם אבינו. ישנו בפרשה אדם נוסף, אשר ליווה את אברהם בחלק מתחנות חייו, היה זה לוט. מיהו לוט? לאברהם היה אח בשם הרן. הרן נפטר בגיל צעיר יחסית, והשאיר אחריו בן בשם לוט. מאז פטירת הרן, אברהם "נטל חסות" על אחיינו - לוט, בין היתר בעקבות כך שאברהם ידע שלוט חשוב מאוד לעתידו של עם ישראל, שהרי דוד המלך נמנה על צאצאיו (ללוט היה בן בשם מואב, ממנו יצאה רות המואביה שהייתה סבתו (סבתא רבא) של דוד). עד כדי כך שמר אברהם על לוט, שכשלוט נלקח בשבי במלחמת ארבעת המלכים, אברהם יצא למלחמה נגד אותם ארבעה מלכים וסיכן את חייו כדי להצילו.
ניתן להרחיב רבות בדמותו של לוט, נציין תחנה אחת מתחנות חייו, ונראה כיצד היא קשורה אלינו.
התורה מתארת, שלאברהם ולוט היה רכוש רב – "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב... וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם, הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים" (בראשית יג, ב-ה). עד כדי כך רכושם היה רב - "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו, כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו".המצב הזה הוביל לריב בין רועי אברהם לרועי לוט – "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט". אברהם, שמידת החסד הייתה נר לרגליו, לא היה יכול לסבול את מריבת הרועים, ולכן פנה אל לוט ואמר לו – "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחנוּ". לכן, אברהם הציע: "הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי. אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה".
אברהם מציע ללוט להיפרד מעליו, ושכל אחד יפנה לדרכו. אגב, מלחמת ארבעת המלכים הייתה לאחר פרידתם, מה שמראה שאברהם נותר בדאגתו ללוט גם לאחר הפרידה. במקום שאין אחדות, הפרידה מביאה שלום.
גם אברהם וגם לוט חיכו להזדמנות להיפרד אחד מהשני, משום שתכונותיהם היו מנוגדות בתכלית. אברהם שם לו למטרה את חיי הרוח, ולוט שם לו למטרה את חיי החומר. לא תמיד זה הולך יחד... בפני אברהם ולוט נצבו שתי דרכים, דרך אחת הובילה לכיוון ארץ כנען – ארץ ישראל, ואילו הדרך השנייה הובילה לכיוון סדום. כך מתארת התורה: "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת השם אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה... וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם, וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם".אברהם נתן ללוט את זכות הבחירה, ולהיכן שלוט היה מחליט ללכת, אברהם היה הולך לכיוון השני. לוט בחר ללכת לכיוון סדום. לוט התפעל מעושרה של המדינה וממצבה הכלכלי, והוא פחות שם לב למצבה המוסרי הרדוד והמושחת – "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים להשם מְאֹד".
אברהם הלך לכיוון הנגדי שהלך לוט, אל ארץ ישראל. כשהגיע אל הארץ, הקדוש ברוך הוא התגלה אליו וכך אמר לו: "והשם אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ, עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה".
ישנה תמיהה לא פשוטה על מהלך זה של אברהם. לכאורה, אברהם לקח סיכון אדיר בכך שאיפשר ללוט בחירה חופשית, ונתן לו את זכות ההחלטה להיכן לפנות. מה היה עושה אברהם אילו לוט היה בוחר ללכת לכיוונה של ארץ ישראל? הלא כל עתידו הרוחני של אברהם אמור להיבנות בארץ ישראל, רק שם הוא אמור לבנות את עתידו ועתיד האומה הישראלית. כיצד הסתכן אברהם בכך שנתן ללוט את הבחירה היכן להתיישב? מה היה עושה אברהם אילו לוט לא היה בוחר בסדום?
יתכן שאברהם הכיר את כוחות הנפש של אחיינו, והוא ידע שנפשו תחשק בעושר הגשמי. אולם ישנו הסבר נוסף, המובא בספרו של הרב חיים זייטשיק ("תורת הנפש" על פרשה זו). אברהם – שהיה סמל למידת החסד, יודע בבירור, שכל מעלה רוחנית, גדולה ככול שתהיה, לא שווה ריב ופגיעה בזולת. לאברהם היה ברור כשמש בצהרים, שהוא לא יזכה למעלות הרוחניות שהבטיח לו הבורא, אם הדרך להשיגם תעבור דרך פגיעה ברגשות אחיינו. לכן הוא נתן ללוט את זכות הבחירה המלאה, משום שהיה ברור לו שזה מה שצריך לעשות – לתת לאחיינו את ההרגשה הכי נפלאה שאפשר ברגעי פרידה אלו, ולא לכפות עליו ללכת לכיוון מסוים נגד רצונו.הוכחה לרעיון זה (הוספה זו אינה מובאת שם) ניתן לראות בדברי חכמים במדרש (בראשית רבה, לט): "לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר – אצא, ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים: הניח אביו והלך לו לעת זקנתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך, אני פוטרך מכיבוד אב ואם... ולא עוד, אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך. בתחילה "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן", ואחר כך: "וַיֹּאמֶר השם אֶל אַבְרָם". כלומר, אברהם חשש לצאת מארצו בשעה שהבורא אמר לו "לך לך", מחשש פן יפגע בכבוד אביו והוא יחלל שם שמים על ידו. אמר לו הבורא – אל תדאג, אביך לא יהיה בין החיים כאשר תצא. שוב רואים אנו את אותו עקרון, שאין שום סיבה המצדיקה פגיעה ברגשי הזולת, ולו יהי זה ייסודו של עם. ה'אנטי' של אברהם היה כנען (מובא בספר "אור חדש" על פרשה זו). כנען היה בנו של חם ונכדו של נח. התלמוד מביא, שכנען היה כל כך מושחת, עד כדי כך שלפני פטירתו הוא כתב צוואה לבניו, צוואה ששיקפה את אישיותו המושחתת – "חמשה דברים ציווה כנען את בניו: אהבו זה את זה, ואהבו את הגזל, ואהבו את הזמה, ושנאו את אדוניכם, ואל תדברו אמת" (פסחים, קיג ע"ב). על פניו, כנען סותר את דבריו. הוא פותח ומבקש מבניו "אהבו זה את זה", והוא ממשיך שיאהבו את הגזל, את הזימה ואת האמת. כיצד מסתדרת אהבה בין אחד לשני יחד עם אהבת הגזל והאמת?
רבי יעקב קראנץ – "המגיד" מדובנא ("אהל יעקב" פרשת קדושים על הפסוק "לא תשנא את אחיך בלבבך") מבאר את העניין כך: ידועים הדברים, שכשם שקשה לאדם לאהוב מישהו הפחות ממנו בחכמה ובדעת, כך קשה לאהוב מישהו שגדול ממנו בחכמה או בכל מעלה אחרת. ישנו משל ידוע של אריסטו (ספר המידות מאמר ח), על מלך שעלה לגדולה, ולאחר שמינוהו למלך, קרא לאוהבו והעיר לו, שהוא שמע שהוא היה מאלו שהתנגדו למינויו בתור מלך. אמר לו אוהבו – נכון הדבר, דווקא בגלל שאני אוהב אותך ואני רוצה שהאהבה ביננו תימשך ולא תיפסק, לא רציתי שתהיה מלך, כי ברגע שתהיה מלך ותעלה ברמה, יפסק ביננו הקשר – "בהעדר השיווי תופסד האהבה".
כנען ציווה את בניו לאהוב אחד את השני, כלומר, לגרום למצב בו הם יהיו שווים אחד בעיני השני, שאף אחד לא יחזיק את עצמו צדיק יותר, או רם מעלה יותר מאחיו, כדי שלא יגיעו למצב שאחד מוכיח את השני, או שלאחד לא יהיה נעים לגנוב לנוכח מעלתו של האחר. אלא שכולם יהיו שווים בעיני עצמם וכך כולם יוכלו לגנוב, לנאוף ולשקר בלא הפרעה. אברהם וכנען אלו שני קצוות – אהבת הזולת באהבה של אמת, ו"אהבת" הזולת ב"אהבה" אינטרסנטית ומושחתת, כאמצעי להשגת כל המידות הרעות.
אנו צריכים ללמוד מכאן על עצמנו, פעמים אנו רואים את חברנו עולה עלינו במעלה מסוימת, ואנו משתדלים למנוע ממנו את אותה עלייה, רק בגלל שאנו לא רוצים להרגיש מבוישים ונכלמים לנוכח מעלתו. פעמים אנו חותרים שחברנו יהיו באותה דרגה רוחנית שלנו, כדי שלא נגרום למצב בו חברנו יוכיח אותנו.עלינו ללמוד מאבינו אברהם מהי אהבה של אמת, ומה רב כוחה של מידת השלום.
