קריאת תהילים

קריאת תהילים בסלולרי בטאבלט במחשב ועוד
כ"ו אב התשע"ז
Smaller Default Larger

נק' חיבור- לראות את המלאכים שבדרך

יעקב שולח את יוסף לראות את שלום בניו ואת שלום הצאן: "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר" (בראשית לז, יד). יוסף מעמיד עצמו מיד לרשות אביו, אך הוא הצליח למלא את שליחותו רק כעבור עשרים ושתים שנה של גלות וצער.
יעקב היה מודע היטב למתיחות הרבה ששררה בין בניו. הוא ידע שיוסף מבודד ומנודה מיתר בניו, וכפי שמעידה התורה על אחי יוסף: "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז, ד), ולמרות זאת יעקב שלח את יוסף אל בניו, לשליחות שהתבררה כחוליה הראשונה של ירידת בני ישראל למצרים.
לא רק יעקב ידע ששליחות זו עלולה לסכן את בנו, אלא גם יוסף ידע שהוא מסכן את עצמו בהליכה זו, אולם למרות זאת הוא ממלא את רצון אביו.
יוסף מחפש את אחיו אולם הוא אינו מוצא אותם. הוא כמעט מתייאש מהמשימה ולפתע מופיע לפניו איש המדריך אותו היכן למצוא את אחיו: "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ? וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (בראשית לז, טו-טז).
האיש מורה ליוסף את הדרך, יוסף נפגש עמהם ומשם מתגלגל סיפור מכירתו, גלגולו למצרים ואחריו גלגולם של עם ישראל.
מיהו אותו איש מסתורי שיוסף פגש? אותו פלוני אלמוני ממלא מקום מרכזי בכל הסיפור, שהרי אם הוא לא היה מופיע בדרכו של יוסף, כל סיפור מצרים לא היה מתרחש. מיהו אותו האיש? ה"אבן עזרא" מבאר על פי פשוטו של מקרא, שהאיש היה איש רגיל, אחד מעוברי הדרך.
רש"י מביא את דברי המדרש, שהאיש היה המלאך גבריאל, שנשלח מן השמים במיוחד כדי להוביל את יוסף דרך כל הצרות אל מצרים. התורה רומזת להסבר זה, בכך שהיא אינה כותבת "וימצא יוסף איש", אלא "וימצאהו איש", כלומר, המלאך הוא זה שמצא את יוסף. הקדוש ברוך הוא רוקם תכניות ומוציא אותם אל הפועל.
הרמב"ן אף הוא מסביר את הפסוק לאור דברי המדרש והוא מרחיב מעט יותר. הפסוק מדגיש שיוסף היה תועה מן הדרך ולא היה יודע לאן ללכת, כך שהייתה לו סיבה מוצדקת לשוב חזרה הביתה וכך גם לחסוך את המפגש "המסוכן" עם אחיו. אולם לא. לאלוקים יש תכנית והיא תצא אל הפועל: "ולהודיענו עוד, כי הגזירה אמת והחריצות שקר. כי זימן לו הקדוש ברוך הוא מורה דרך
שלא מדעתו להביאו בידם, ולזה נתכוונו רבותינו (בראשית רבה, פד, יד) באמרם, כי האישים האלה הם מלאכים.
שלא על חינם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת השם היא תקום". הגזירה שהקדוש ברוך הוא גזר היא האמת והיא זו שתקום, ולא משנה כמה "סיבובים" אדם יעשה – הכל נגזר מאת השם.
מדהים.
נמצאנו למדים, שיש שני פירושים למילים "וימצאהו איש": איש רגיל - עובר אורח, ומלאך מן השמים.
ישנו רעיון נפלא המופיע בספר "במסילה נעלה" (הרב דוב בערל ווין).
יתכן לומר ששני הפירושים הם בעצם אחד. מצד אחד "איש" הכוונה למלאך השם, ויחד עם זאת הכוונה גם לעובר אורח "פשוט". הקדוש ברוך הוא שולח מלאכים לכל בני האדם, אבל המלאך, השליח, מופיע בדרך כלל בדמות אדם, וקבלת המסר האלוקי הנשלח על ידו, תלויה בטיבו של האיש הנפגש בו. לא כל אחד זוכה לראות את המלאך מאחורי האדם.
דוגמא לדבר ניתן לראות בבשורת לידתו הצפויה של שמשון הגיבור. אלוקים שלח מלאך שיבשר להוריו – מנוח ואשתו, על ההיריון הצפוי. יש הבדל עצום בחוויית המפגש בין מנוח לבין אשתו. האישה מבחינה מיד שמדובר במלאך אלוקים, והיא מתארת אותו בהתפעלות: "אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד" (שופטים יג, ו). לעומתה, מנוח, פונה אל המלאך כאל איש רגיל: "וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ: הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה?" (יא).
האמת היא שאותו איש היה מלאך השם שהתגלה בדמות אדם, אולם האישה ראתה עליו מיד שהוא מלאך, ואילו בעלה התייחס אליו כאל אדם רגיל. כלומר, הקדוש ברוך הוא שולח לבני אדם מלאכים – "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהלים צא), וביד האדם ניתנת הבחירה האם להתייחס אליו כאל מלאך או כאל אדם רגיל.
כשאדם נמצא בדרגה רוחנית גבוהה, הוא מתייחס גם לאדם פשוט כאל מלאך השם. הוא ער לסובב אותו והוא יודע שכל מה שקורה לו הוא מאת השם. זו כוונתו העמוקה של הרמב"ן: "כי זימן לו הקדוש ברוך הוא מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם, ולזה נתכוונו רבותינו (ב"ר פד, יד) באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חינם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת השם
היא תקום".
הקדוש ברוך הוא שולח שליחים רבים, איתותים ורמזים. תפקידם של בני האדם הוא להבחין במסר הנשלח אליהם באמצעות השליחים השונים, להחליט כיצד לנהוג לפיו ולהביא את ההחלטה אל עולם המעשה.
גם איש עובר אורח הוא שלוחו של אלוקים, ובמידה מסוימת הוא מלאך ממש. לכל אדם באשר הוא יש מפגשים עם מלאכים במהלך חייו, השאלה היא מה הוא עושה אחרי מפגש שכזה. זה כבר תלוי באדם עצמו.
הייחודיות של יוסף הייתה, שבכל איש שהוא פגש בדרכו, ובכל אירוע שקרה לו בחיים, הוא ראה בזה את מלאך השם – הוא ראה את ידו המכוונת של הבורא, וכפי שהוא אמר לאחיו בסיומה של הסאגה: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מה, ד).
כאשר אדם מחליט לעצום את העיניים ולא לראות את המלאך העומד מאחורי האדם, הוא באמת לא יזכה לראות אותו. דוגמא לכך ניתן לראות אצל אחי יוסף: בהמשך הסיפור, כשאחי יוסף ירדו למצרים בעקבות הרעב, התורה מתארת שבמשך תקופה ארוכה יוסף הכיר את אחיו אבל הם לא הכירוהו. יוסף רמז להם לא פעם ולא פעמיים שהוא מכיר אותם היטב – הוא הושיב אותם סביב השולחן לפי סדר הגילאים המדויק, והאחים התפלאו כיצד הוא יודע את הגילאים שלהם: "וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ, וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (בראשית מג, לג). המדרש מוסיף שיוסף גילה להם פרטים על עצמם, אולם הם בחרו שלא להאזין לכל אותם איתותים.
גם ללא הרמזים של יוסף, פלא הוא, כיצד יתכן שעשרה אחים לא זיהו את אחיהם הקטן? רש"י מסביר שיוסף עזב אותם ללא חתימת זקן, והם מצאו אותו עם חתימת זקן (רש"י מח, ב). אולם עדיין זה פלא, עשרה אחים לא זיהו אותו בגלל הזקן? בל נשכח שיוסף היה דומה מאוד לאביהם (רש"י לז, ב).
התשובה היא שכן! כשאדם מחליט לא לשמוע לאיתותים המכוונים לעברו, הוא לא ישמע. אחי יוסף היו נחושים בזרותם ליוסף, ולכן הם לא ראו את יד השם העומדת מאחורי כל השתלשלות האירועים.
לא לחינם פרשת "וישב" נקראת בסביבות חג החנוכה, החג בו מסלקים אנו את החושך ומתמקדים באור. בחושך אנו רואים לטווח קצר, ואנו פחות רואים את המלאכים שמאחורי האירועים. עלינו להדליק את האור ולהסתכל על המלאכים שבדרך, ועל יד השם המסתתרת מאחורי מסכי הערפל.
נסיים בתובנה נוספת:
יוסף יודע שאחיו שונאים אותו, ובכל זאת הוא יוצא לחפש אותם. יוסף עושה את ההשתדלות שלו, הוא מניח את השנאה המופנית כלפיו בצד, והוא בא אליהם בשם האחווה: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ". יוסף פונה אל אחיו מתוך תחושת אחווה. כשפונים אחד אל השני בקריאת "אחי", הכול אמור להיות בסדר. בסופו של דבר לאלוקים היו תכניות משלו, אולם יוסף מבחינתו עשה את המרב.
יוסף למד זאת מאביו - יעקב. כשיעקב הגיע לחרן, הוא נפגש עם הרועים המקומיים, ומיד כשהוא פגש אותם הוא הוכיח אותם: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה, הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ" (בראשית כט, ז). מדוע יעקב חשב שהרועים יקשיבו לקולו, הלא הוא אורח שהגיע רק עכשיו?
התשובה היא, כשיעקב פנה אליהם הוא פתח ואמר: "אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם?". אמר על כך הרב מפונוביז' - אתה רוצה להוכיח מישהו? תבוא אליו בשם האחווה ולא בשם הפילוג. תתחיל מאחי, מתחושת אחווה ואכפתיות, אחר כך תוכל להוכיח גם את מי שאתה לא מכיר.
האחים הסיעו עצמם מן האחווה (רש"י בראשית לז, ז, ובשפתי חכמים שם). התורה כותבת על האחים: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ" (לז, יח). המילים "ויראו אותו מרחוק" מבטאות את היחס המנוכר והמרוחק שלהם כלפיו, והם שפטו אותו "בטרם יקרב אליהם". לראות את האדם מרחוק זהו מתכון למריבה וזהו ההיפך מן האחווה. אחווה פירושה לראות את האדם מקרוב, להיות קרוב לליבו.
הבה נלמד מיוסף ונבקש את אחינו.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן