אור וחושך בערבוביא
- פרטים
- קטגוריה: פרשת ויצא
- נכתב על ידי הרב משה שינפלד - נפש יהודי
- כניסות: 3036
ישנו דיון מדעי מפורסם, העוסק בשאלה האם חושך הוא בריאה בפני עצמה או שהוא העדר אור בלבד. אינני איש מדע מוסמך כדי להביע דעה בנושא מורכב זה, אך פרשתנו - פרשת ויצא - מגלה לנו, שבתוך כל אדם ואדם קיימת מציאות של "חושך" וקיימת מציאות של "אור".
נבאר.
יעקב אבינו יוצא מבית הוריו אשר בבאר שבע, ושם את פעמיו לכיוון חרן. שני גורמים הובילו את יעקב אל מסלול זה, סיבה אחת היא כדי לברוח מאחיו עשיו המאיים להורגו, וסיבה שנייה היא כדי לשאת אישה מבנות לבן. פרשתנו מספרת את תיאור פגישתם של יעקב ורחל – בת לבן: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (בראשית כט, י-יא). השניים נפגשים ומשוחחים, והתורה מספרת שיעקב סיפר לרחל קצת על עצמו וכך הוא אומר: "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וכְִי בֶן רִבְקָה הוּא, וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ" (יב).
כל מי שקורא את הפסוק מעלה תמיהה. וכי יעקב הוא אחי אביה של רחל? יעקב לא דוד של רחל אלא בן דוד, שהרי אבא של רחל הוא לבן, לבן הוא אח של רבקה, אם יעקב. מדוע יעקב אומר לרחל שהוא אחי אביה, הרי אין זה כך בפועל? ובפרט שבהמשך הפסוק יעקב "סותר" את דברי עצמו - הוא אומר לרחל "כי בן רבקה הוא".
רש"י עונה על שאלה זו בפשטות, ש"אחי אביה" אין הכוונה לאח ביולוגי, אלא "אחי" מלשון אחווה וקורבה.
רש"י מביא תשובה נוספת על פי רובד הדרש, וכך הוא כותב: "אם לרמאות הוא בא, גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה" (תלמוד, מגילה יג ע"ב). כלומר, כשיעקב פגש את רחל, התנהל ביניהם דו-שיח על אביה לבן. יעקב שאל את רחל האם היא מוכנה להינשא לו והיא ענתה שכן, אבל הוסיפה, דע לך, אמנם אני מוכנה, אולם תצטרך להסתדר עם אבי, רמאי גדול הוא ואני מקווה שתוכל להסתדר עמו. ענה לה יעקב – אל תדאגי, אני יכול להשתמש בשני כובעים, בכובע של "אחי אביה" ואהיה אחיו ברמאות, ואני יכול להשתמש בכובע של "בן רבקה", שהייתה כשרה. במילים אחרות – יעקב אומר לרחל שאין לה מה לחשוש מרמאותו של אביה, משום שיש לו את הבינה והדעה כיצד להשתמש ב"רמאות" בשעת הצורך.
רחל שומעת את הדברים והיא שואלת אותו - וכי לצדיק מותר לרמות? עונה לה יעקב – כן! כשיש צורך בכך מותר לרמות, וכראיה לדבריו הוא מצטט פסוק: "עִם נָבָר תִּתָּבָר ועְִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל" (שמואל ב, כב-כז). כלומר, עם אדם "נבר", מלשון ברור ונקי, צריך להתנהג מולו גם כן בברירות ובאמת, ואילו עם אדם "עיקש" ורמאי, ניתן להתנהל מולו גם כן באותה מטבע - בפתלתלות וברמאות (פסוק דומה יש גם בתהלים (יח, כז) "עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל").
נבאר את הדברים.
טובי הפילוסופים והוגי הדעות דנים בשאלה מיהו האדם האידיאלי. אחד הפילוסופים הגדולים טען, שהאדם האידיאלי הוא איש האמת. אדם צריך לדבוק באמת עד הסוף ולחיות על פיה. כולנו מבינים שגישה זו אינה כפשוטה ולמעשה אף אחד מאתנו לא חי כך. ניתן דוגמא: אדם שומע נקישות בהולות על דלת ביתו, הוא פותח ורואה בפניו אדם מבוהל המבקש ממנו להיכנס אל ביתו ולהתחבא, משום שמישהו רודף אחריו להורגו. בעל הבית נאות להחביאו וכעבור מספר דקות שוב נשמעות דפיקות על הדלת. הפעם היה זה הרוצח. הרוצח פונה אל בעל הבית ושואל – אמור לי, ראית במקרה מישהו רץ? מה יענה בעל הבית? אה, שכחתי להזכיר, שבעל הבית הוא איש אמת, מעולם לא שיקר. הוא פונה לרוצח ואומר, כן, ראיתי, הוא מתחבא אצלי בבית. ברור לכולנו שזאת לא אמת, במקרה הזה לומר את האמת זה שקר ועיוות גדולים, שהרי הנאמנות לאמת תוביל לרצח.
ניתן דוגמא נוספת, פחות קיצונית. ילד בן שלוש חוזר מהגן עם דף מקומט ומלא בקשקושים. הילד רץ אל אמו ומראה לה בגאווה את פרי יצירותיו. האימא לוקחת את הדף המקושקש ומתפעלת – ו'ואו, איזה ציור יפה, מה ציירת פה? והילד עונה – ציירתי בית! כל אימא בריאה בנפשה תאמר: איזה יפה! אני אתלה את הציור על המקרר שכולם יראו איזה ציור יפה ציירת...
אם נשאל את האימא, אימא, הרי את יודעת שאין פה רמז לבית ואפילו לא לחורבה, מדוע את "משקרת" לבנך? התשובה ברורה, במקרה הזה האמת הכי גדולה היא להתלהב "מהציור".
העולה מן האמור הוא כך. ביהדות אין מידה שלילית. זו הסיבה שמידה נקראת "מידה", משום שכל מידה הקיימת באדם היא הכרחית, השאלה באיזו מידה, באיזה מינון ובאיזה הקשר משתמשים בה. באדם יש "חושך" ו"אור", הן מידות חיוביות וגם מידות הנראות כשליליות. אומר יעקב לרחל – "עם עקש תתפתל", אם לבן יתנהג עמי ברמאות, אל תדאגי, אחיו אני ברמאות ואפעיל את "החושך" שבי, וכפי שאמרנו, לפעמים החושך הוא האור הגדול ביותר, ואם לבן לא ירמה אותי, אתנהג עמו כמו אמי רבקה, בצדקות וביושר.
מוסיף יעקב ואומר לרחל, זו הסיבה שלקחתי את הברכות במרמה. שהרי מדוע אבי – יצחק – רצה להעניק את הברכות לעשיו? התורה כותבת את התשובה: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח), "בפיו" של מי? בפשטות הכוונה בפיו של יצחק (תרגום אונקלוס), אולם הדבר אומר דרשני, וכי בגלל שעשיו ידע לצוד חיות, יצחק אהב אותו יותר מאשר את יעקב? רש"י מביא את ההסבר של המדרש, ש"ציד בפיו" הכוונה בפיו של עשיו, עשיו צד את אביו ורימה אותו בדבריו. מה היה עושה? עשיו היה מגיע ליצחק ושואל אותו כל מיני שאלות בהלכה כדי שיצחק יחשוב שהוא צדיק גדול, המדרש מביא מספר דוגמאות, ניתן לעיין שם. יצחק לא ידע שזו רמאות, ובפרט שהיה כבד ראייה, ולכן אהב אותו יותר. אומר יעקב לרחל, עשיו הוא "עיקש", אני יודע שהוא מרמה את אבי והברכות לא מגיעות לו, מולו אני חובש את כובע "הרמאות" ואני מתפתל עמו בחזרה, שהרי פעמים השקר הוא האמת הגדולה ביותר.
ישנה אמרה חסידית האומרת: "אין יותר ישר מסולם עקום". והמבין יבין.
יסוד זה הוא חשוב מאוד. באדם יש גם חושך וגם אור, וזו אומנות לא פשוטה לדעת מתי להדליק את האור ומתי להאיר באמצעות החושך.
יעקב שלט על מידותיו, הוא שלט היטב "בחדר הבקרה", אולם לא כולם יודעים כיצד להתנהל ובאותם פסוקים שהזכרנו קודם, טמונה דוגמא המראה את ההיפך המוחלט.
במפגש המרגש בין יעקב ורחל נכתב כך: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לרְָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ". יעקב בכה. מדוע? רש"י מביא שתי תשובות, נתמקד בתשובה השנייה. יעקב בכה משום שהוא בא אל רחל בידיים ריקות, וזאת בשונה מהעבד של אברהם – אליעזר – שבא עם עשרה גמלים טעונים בכל טוב לרבקה כדי שתינשא ליצחק. על כך יעקב בוכה, שהוא בא בלי כלום , אין לו שום מתנה לתת לרחל...
מדוע יעקב לא הצטייד במתנות? הרי הוא ידע שהוא הולך לחרן כדי לשאת אישה? רש"י כותב בשם המדרש, שיעקב אכן כן הצטייד במתנות, אבל הוא נשדד בדרך על ידי אליפז. מיהו אליפז? אליפז הוא בנו של עשיו. כשנודע לעשיו שיעקב ברח לחרן, הוא שלח את אליפז בנו שירדוף אחר יעקב ויהרוג אותו. אליפז "מכבד הורים" גדול, והוא יישם את השליחות, רדף אחר יעקב והשיג אותו. כשאליפז השיגו הוא עמד בפני דילמה לא קלה, מצד אחד חזקה עליו מצוות אביו, מצד שני, הוא גדל בבית יצחק והוא הרגיש כפיות טובה כלפי יצחק אם יהרוג את יעקב.
יעקב "נחלץ לעזרתו" ואמר, יש לי בשבילך פתרון מושלם, קח את כל רכושי, ואדם עני חשוב כמת, כך שאם אתה לוקח את רכושי, הדבר נחשב כאילו הרגת אותי וכך אתה יוצא ידי חובת "מצוות" כיבוד אב (ההגדרה של "עני חשוב כמת" טעונה לימוד בפני עצמה, אולם נתמקד בעצם הרעיון).
זו דוגמא מדהימה לאור וחושך שמשמשים בערבוביא. באליפז יש אור עוצמתי – כיבוד הורים, אולם בד בבד הוא רוצה לרצוח אדם בגלל כיבוד ההורים. ברור לכולנו, שבסיטואציה זו, אי כיבוד הורים זה הכיבוד הגדול ביותר.
בכל אדם יש אור וחושך. הצדיק יודע לשלוט נכון על המתגים והרשע לא יודע. יעקב ידע להיות "אח ברמאות" כשצריך, הוא יודע מתי צריך לשנות מן האמת כלפי אביו, משום "שהרמאות" כאן היא הכיבוד הורים הגדול ביותר, ואילו אליפז לא ידע מתי לא צריך לכבד הורים.
(חובה להדגיש, שוודאי הוא שלא כל אחד יכול להחליט בעצמו מתי לשנות מהאמת ומתי לא. כדי לשנות מהאמת אדם צריך להיות נקי וישר. גם יעקב חשש מלעשות כך, ואילולא ציוויה של רבקה אמו - שהייתה נביאה, הוא לא היה נוהג כך (בראשית כז, ו)).
אלו שתי דוגמאות מאלפות לפסוק האחרון הנקרא בהפטרה לפרשה זו: "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם. כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי השם וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד, י). באותה דרך ישרה שאלוקים מורה ללכת בה, באותה הדרך צועדים צדיקים ורשעים, הצדיקים הולכים בה בבטחה והרשעים נכשלים בה. אדם יכול לכבד את הוריו ולזכות בזכות מצווה זו בחיי נצח, ואדם יכול לכבד את הוריו וכיבוד זה יוביל אותו לדיראון עולם.
זה ההבדל בין צדיק לרשע – יכולת ההבחנה.
כשיש בבית חושך, אנו מדליקים את האור והחושך נעלם. אולם בתוכנו – גם כשהאור דולק, החושך עדיין שורר. מהאור והחושך הללו נובעים כל הסתירות שבמעשי האדם (רבי חיים שמואלביץ, "שיחות מוסר" מאמר ז, שנת תשל"ג).
בבריאת העולם אלוקים ברא בריאה מסוימת של חושך, וכפי שכותב הנביא ישעיהו "יוֹצֵר אוֹר ובּורֵֹא חשֶֹׁ"ך (ישעיהו מה, ז). גם אם בדרך כלל חושך הוא העדר אור, כבר אירע בהיסטוריה ששרר חושך כבריאה בפני עצמה - למשל במכת חושך במצרים, שהתורה כותבת "וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ" (שמות י, כא) היה אפשר למשש את החושך (רמב"ן שם).
כך הוא באדם. הרע הוא לא רק העדר הטוב, אלא הוא "רע" בפני עצמו. ולכן שייך שיהיה אצל האדם רע בד בבד עם טוב, ושניהם יחד עלולים לשמש בערבוביא.
זו ידיעה חשובה שעלינו לשננה. עלינו להפעיל "מערכת בקרה" על כל פעולתנו, ולבחון היטב על איזה מתג אנחנו לוחצים.
