תפילת האותיות
- פרטים
- קטגוריה: פרשת דברים
- נכתב על ידי הרב משה שינפלד - נפש יהודי
- כניסות: 2688
וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי יְהוָה, וְא שָׁמַע יְהוָה בְּקֹלְכֶם וְא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם. וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים, כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם״ (דברים א, מה - מו).
"במסגרת" תוכחתו של משה אל בני ישראל, הוא מזכיר את אחד האירועים שאירעו לאחר חטא המרגלים - את חטא המעפילים.
מה ארע שם? לאחר שישראל חטאו בחטא המרגלים, הופיעו אנשים מעם ישראל שכונו "המעפילים", הם רצו להוכיח במעשיהם שהם מתחרטים על כך שדברו סרה על הארץ, ולהפך – מוכנים להילחם בעוז כדי לרשת אותה. מה עשו? – "ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלות ההרה, ויאמר השם אלי אמור להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תינגפו לפני אויביכם, ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי השם ותזידו ותעלו ההרה" (דברים א, מא' – מג'). חלק מבני ישראל החליטו להלחם בעוז נגד העמלקיים והכנעניים שישבו בהר, החלטה שהייתה בניגוד לציווי השם. התוצאה הייתה תבוסה נוראה – "ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם, וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה".
מוסיף משה: "ותשובו ותבכו לפני השם, ולא שמע השם בקולכם ולא האזין לכם" (דברים א, מה). ישנה בפסוק כפילות מעניינת – "ולא שמע השם בקולכם, ולא האזין לכם". מה פשר הכפילות?
הנצי"ב מוואלוזי'ן בספרו "העמק דבר" מבאר כך: יש שני סוגי תפילות. התפילה המקובלת, אותה סידרו חכמים עם כל הסודות והכוונות - תפילה ערוכה ומסודרת בלשון צחה ונעימה. זוהי תפילה שלימה ורצויה בפני הבורא.
אולם ישנו סוג תפילה נוסף – אדם שנמצא בצרה וצוקה ואין לו את הריכוז והיכולת לסדר בקשה כפי שמסדרים בפני מלך בשר ודם, אזי הוא זועק ממעמקי ליבו זעקה ללא מילים או מילים ללא סדר. זוהי גם תפילה שלימה, עליה אומר דוד המלך בתהלים: "אהבתי כי ישמע השם את קולי תחנוני" (תהלים קטז'), השם אוהב לשמוע אפילו רק את הקול, למרות שהקול יוצא ללא מילים מסודרות. כשאדם זקוק לרחמים ולישועה והוא פונה אל הבורא מתוך שברון לב, בעל הרחמים שומע צרת נפשו ולא משנה אילו מילים קולו משמיע (סוטה לג' ע"א). אגב, זאת בשונה ממלך בשר ודם, שאליו תמיד צריך להגיש בקשה בצורה מסודרת, מפורטת וברורה.
על שני סוגים אלו אומר משה – "ולא שמע השם בקולכם" – את עצם הקול שלכם, "ולא האזין אליכם" – את התפילות המסודרות והנעימות שהתפללתם.
אבל, וכאן מגיע "אבל" גדול. התורה מוסיפה מייד, נכון שאלוקים החליט לא לקבל את תפילותיכם בעניין זה משום שחטאתם ופעלתם נגדו, אולם סוף כל סוף תפילה הייתה, ותפילה תמיד משפיעה! אין מושג של תפילה ההולכת לאיבוד, ולכן: "ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם" – תפילתכם הועילה למחצה, ובזכותה ישבתם בקדש תקופה ארוכה – תשע עשרה וחצי שנים - ללא טלטולי דרך וקשיי מסע. "וכל זה מוסר והדרכה לישראל גם כן לדורות, שלא יתייאשו מן התפילה, ואם לא תועיל כפי שמתפללים, מכל מקום תועיל הרבה" (לשון הנצי"ב).
נמצאנו למדים שני דברים – א. הבורא שומע אפילו רק את הקול שלנו, למרות שהוא נאמר ללא מילים, שהרי הבורא מאזין לרחשי לב האדם ולצערו. ב. אין תפילה שהולכת לאיבוד.
כמדומני שידיעות אלו חשובות מאוד לתקופתנו אנו.
פרשת דברים חלה תמיד בשבת שלפני תשעה באב, היום בו העם היהודי, בכל מקום שהוא, מתאבל ומקונן על חורבנה של ירושלים. בתשעה באב חכמים ערכו לנו סדר קינות באופן מסודר, ערוך ומרגש, קינות שפורטות ומרטיטות את נימי נפשו של האדם אם הוא מתבונן בהם כראוי. אולם עלינו לזכור גם את סוג התפילה השני, אלוקים שומע כל אנחה, ומרגיש כל צער ולו הקטן ביותר שחולף באדם. עצם העובדה שאנו יושבים על הקרקע וחושבים על משמעות החורבן, וודאי אם אנו מזילים דמעה, אזי אלוקים אומר – מי שמתאבל על כבודי ועל ירושלים, הוא זה שיזכה לראות בבניינה.
ישנו שיר יפה, שנכתב על ידי משוררים בני זמנינו, המבטא את אחת מסוגי התפילות אותם הזכרנו, הרי הוא בפניכם:
חושך ביער אין איש מלבדו
איש מבוהל שאיבד את דרכו
חושך ביער ערב שבת
כאן יעשה את הלילה לבד
תפילה הייתה מועילה לו עכשיו
אך ספר תפילות לא נמצא בידיו
והוא לא זוכר אפילו משפט
חושך ביער ערב שבת
כמה עצב וצער
כמה חושך ביער
חושך ביער וחושך בלב
אז הוא עוצם עיניו וקורא בקול
אתה אתה אתה יוצר הכל
אתה שבראת גרגיר ונמלה
שמבין כל ציוץ ויללה
מכיר בודאי כל מילה בתפילה
הנה הן לפניך
הנה כל האותיות
אחת אחת מאלף עד תו
קח אותן בידיך
ועשה מהן תפילות
תפילות חדשות
כאן ועכשיו
אלף בית גימל דלת
הא וו זין חת טית
לבדו ביער עומד וצועק
יוד כף למד מם נון סמך
עין פה צדיק קוף רש
שין ותו
זה כל מה שיש
חושך ביער אין איש מלבדו
איש מבוהל שאיבד את דרכו
חושך ביער ערב שבת
כאן יעשה את הלילה לבד
הנה הן לפניך
הנה כל האותיות
אחת אחת מאלף עד תו
קח אותן בידיך
ועשה מהן תפילות
תפילות חדשות
כאן ועכשיו
אלף בית גימל דלת
הא וו זין חת טית
לבדו ביער עומד וצועק
יוד כף למד מם נון סמך
עין פה צדיק קוף רש
שין ותו
זה כל מה שיש
(ח. אלברשטיין)
