הוכח לחכם
- פרטים
- קטגוריה: פרשת דברים
- נכתב על ידי הרב משה שינפלד - נפש יהודי
- כניסות: 3081
״אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר, בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב״ (דברים א א).
כמה חשוב כבודו של אדם. אם התורה חוזרת על כך פעמים רבות, כנראה שהנושא חשוב, חשוב מאוד.
משה מדבר אל עם ישראל, והוא מוכיח אותם על כמה אירועים שנהגו שלא כשורה. אולם למרות התוכחה, משה שומר על כבודם ומוכיחם בדרך כבוד, הוא לא מזכיר את המאורעות בפירוש אלא רק בדרך רמז, על ידי שהוא מכנה שמות לכל מיני תחנות בהם עם ישראל חנה, ובכינוי השם טמונה התוכחה.
וכך אומר משה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר, בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל, ולבן וחצרות ודי זהב". כל שם מרמז על אירוע, וכך כותב רש"י: "במדבר" – בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו מי ייתן מותנו במדבר". "בערבה – בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב". "מול סוף – על מה שהמרו בים סוף, בבואם לים סוף, שאמרו המבלי אין קברים במצרים". "בין פארן ובין תפל ולבן – אמר רבי יוחנן, חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים". "וחצרות" – במחלוקתו של קורח. "ודי זהב" – הוכיחן על העגל, שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם".
למרות שהחטאים ידועים ומפורסמים לכל – בכל אופן משה נזהר לא לפרט את החטאים אלא להזכירם אך ורק בדרך רמז (למעט חטא המרגלים וחטא המעפילים). מדהים לראות שוב ושוב, כיצד התורה נזהרת בכבוד הבריות.
הרב חיים שמואלביץ בספרו "שיחות מוסר" (מאמר לו, תשל"ב), מביא דוגמא מרתקת לעניין זה. התורה מצווה: "קדושים תהיו כי קדוש אני" (ויקרא יט, ב), הבורא מבקש מהאדם להיות קדוש. אולם התורה מוסיפה את המילים "כי קדוש אני", מה משמעות ההוספה? חכמים במדרש כותבים דבר מעניין (ויקרא רבה כד, ט). חכמים מביאים את הפסוק "קדושים תהיו" ואומרים – "יכול כמוני?", כלומר, אלוקים אומר אמנם אני מצווה אתכם להיות קדושים, אבל אל תחשבו שאתם יכולים להיות קדושים כמוני – "כי קדוש אני – קדושתי למעלה מקדושתכם", כלומר, כמה שתהיו קדושים, קדושתי תמיד תישאר למעלה מקדושתכם.
לא מובן. וכי יעלה על הדעת שקדושת האדם שווה לקדושת הבורא? האם אנו זקוקים לפסוק מיוחד כדי לשלול הבנה "פשוטה" שכזו?
התשובה היא שכן. אין אנו מכירים מספיק בגדלות האדם. יש הווא אמינא שדרגת קדושת האדם יכולה להשתוות לקדושת הבורא, וצריכים אנו פסוק מיוחד לשלול זאת. עלינו לזכור, שגם לאחר המיעוט, הפסוק אינו בא למעט את קדושת וגדלות האדם, אלא לומר שקדושת הבורא וגדלותו תמיד תישאר למעלה מן האדם.
את גדלותו של האדם ניתן לראות גם אצל איוב. איוב שרוי בשפל המדרגה, הוא מסור כולו בידי השטן, בניו מתו, רכושו נלקח ממנו וכל גופו מלא שחין. ננסה לחוש את מצבו של איוב באותה שעה. מה הוא ירצה במצב נורא שכזה, למה הוא ישאף? הוא לא ביקש להיות בריא או להיות ככול האדם, הוא מבקש את המקסימום האפשרי – "מי יתנני כירחי קדם, כימי אלוק ישמרני" (איוב כט, ב), איוב רוצה לשוב ולהיות במצב על טבעי של "אלוקי ישמרני" כמו עובר ברחם אימו, שזוהי התקופה הטובה ביותר לאדם – "אין לך ימים שאדם שרוי בטובה מאותן הימים, אוכל ממה שאמו אוכלת, שותה ממה שאמו שותה ומלמדין אותו כל התורה כולה, צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו" (נדה, ל ע"ב), איוב שאף להיות סמוך ובטוח על "שולחנו" של הבורא, לדעת את התורה כולה, ושכל הנסתרות יהיו גלויים לפניו... איוב ידע, שגם במצב הירוד ביותר שיש לאדם, הוא יכול ומסוגל להגיע לרום המעלה, לפסגות ממש.
אם זהו האדם, מובן הדבר שאל לנו לפגוע בכבודו, גם כשיש צורך לומר דברי תוכחה.
לומר תוכחה זו אומנות. אמנם להוכיח אדם ולהעמידו על טעותו זוהי מצווה גדולה (רמב"ם דעות, ו, ז), אולם אדם שתוכחתו מלווה בהכלמת פנים, לא רק שזו מצווה הבאה בעבירה, אלא שהתוכחה לא תבוא אל יישומה ולא תשפיע. גם אם עיננו הרואות שהאיש קיבל את התוכחה, סביר להניח שזה לא בעקבות התוכחה אלא בעקבות ההכלמה...
זו כוונת הפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך", י ש מצווה להוכיח ולהשיב אנשים למוטב, אולם הפסוק "מסתייג" ואומר - "ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט, יז), אל תוכיח דרך חטא באופן שמקבל התוכחה יתבייש, אלא צא ולמד ממשה רבנו, שאפילו כשכל עם ישראל יודע היטב את חטאיו, משה נמנע מלהזכירם בפירוש, אלא אך ורק דרך רמז.
נסיים עם דבריו של שלמה המלך: "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט', ח'), פשוטם של דברים הוא, שאדם צריך להכיר מי העומד מולו ואת מי הוא מוכיח. משום שאם הוא לץ, הוא לא יהיה מוכן לקבל את התוכחה, ולהפך – ישנא את המוכיח. אולם אם נשוא התוכחה הוא חכם המעוניין ללמוד מכל אדם, הוא יבין שהתוכחה לטובתו, וכך יאהב את המוכיח.
אולם רבותינו מעניקים אספקט נוסף לפסוק זה: כפי שאמרנו, תוכחה זוהי אומנות. אומר שלמה – "אל תוכח לץ", כשאתה בא להוכיח מישהו אל תיתן לו תחושה שהוא לץ וחסר ערך, משום שאם כך תציג אותו, הוא מייד יתגונן ושום השפעה טובה לא תצא מזה, אלא "הוכח לחכם", הראה לו כמה הוא חכם וכמה אתה מעריך אותו, או אז יש סיכוי שהוא יאזין לתוכחה... (אלשיך ויקרא יט, ז)
