וַיָּבֹא אֱלֹהִים, אֶל-בִּלְעָם; וַיֹּאמֶר, מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּך (במדבר כב׳, ט׳).
מסופר על הרב נתן צבי פינקל - "הסבא מסלבודקה" (1849 – 1927), שחש בגרונו והלך לרופא. רצה הרופא להסתכל בגרונו ולשם כך בקש מ"הסבא" לפתוח את פיו ולהוציא את לשונו. הרב חשש ולא הסכים מיד להוציא לשון, לשאלת הרופא מדוע הוא חושש, הסביר ה"סבא" - איני מסוגל להוציא לשון לאדם, זה לא מכובד...
אחד הדברים החשובים ביותר לאדם זה כבודו. הבעיה, שקשה לנו "לפרגן" ולתת לחברנו את הכבוד הראוי לו משום שאנו טועים לחשוב, שאם חברנו יקבל כבוד הדבר יבא על חשבוננו.
הבה ונראה כיצד הקפיד הקדוש ברוך הוא על כבוד האדם, אפילו על אדם רשע כבלעם.
בלק – מלך מואב, שלח שליחים אל בלעם שיאות לקלל את עם ישראל. כשבאו השליחים אל בלעם אמר להם – "לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר השם אלי, וישבו שרי מואב עם בלעם" (במדבר כב', ח'), בלעם מארח אותם בביתו ומורה להם להמתין עד הבוקר. ואכן, "ויבא אלוקים אל בלעם, ויאמר, מי האנשים האלה עמך?"
האור החיים הקדוש שואל, מדוע אלוקים שואל מי האנשים הללו, וכי הוא לא יודע, הרי אין דבר נסתר מנגד עיניו? וכן, מה הדגש על "מי האנשים האלה עמך", היה מספיק לומר מי האנשים האלה, מה המשמעות של התוספת "עמך"?
על השאלה הראשונה ניתן לענות בפשטות. וודאי הוא שאלוקים יודע הכול. אולם מצינו כמה פעמים בתנ"ך שאלוקים פותח "דו שיח" בלשון שאלה, לאדם הראשון הוא אמר "איכה?" (בראשית ג', ט'), לקין הוא אמר "אי הבל אחיך"? (בראשית ד', ט'), זו צורה להיכנס עימהם בדברים (רש"י).
האור החיים כותב תשובה נוספת, רלוונטית מאוד. בלעם היה גדול נביאי אומת העולם, והגם שניצל את כוחותיו הרוחניים לשלילה, בכל זאת אלוקים הקפיד מאוד על כבודו. כיוון שכך, אמר לו אלוקים – "מי האנשים האלה עמך" – אין זה מכבודך ללון וללכת עם אנשים כאלו, אנשים שכל מטרתם להרע לעם ישראל. זאת אומרת, אלוקים מונע את בלעם מללכת עם שרי מואב משתי סיבות – א. משום שעצם מטרת השליחות – קיללת עם ישראל - פסולה. ב. לאלוקים חשוב מאוד שכבודו של בלעם יישמר ואין זה מכבודו לארח לחברה וללכת עם אנשים נבזים ושפלים שכל מטרתם להרע.
שני מניעים אלו מרומזים בתוך ציווי השם - "ויאמר אלוקים אל בלעם לא תלך עימהם, לא תאור את העם כי ברוך הוא". "לא תלך עימהם" – משום שאין זה מכבודך, "לא תאור את העם" – אל תקלל את העם כי ברוך הוא... (אור החיים על פסוק יג'). אגב, חכמים במדרש כותבים, שהקדוש ברוך הוא הרג את האתון של בלעם משום כבודו, שלא יאמרו האנשים זו האתון שהוכיחה את בלעם.
האור החיים (בפסוק יב') מביא סיבה נוספת, מדוע הקפיד הבורא על כבודו של בלעם, חוץ מעצם עובדת היותו אדם. משום שבפעם הראשונה כששרי מואב באו אליו, מיד אמר להם: "והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר השם אלי" (במדבר כב', ח'), וכיוון שבלעם נתן כבוד לאלוקים, אלוקים משיב לו כגמולו וגם הוא מכבד את בלעם, שהרי דבר ידוע הוא שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה (תלמוד בבלי, בבא קמא דף לח').
מקום נוסף בו אנו רואים כיצד אלוקים מקפיד על כבודו של אדם, הוא אצל קורח. לאחר שקורח ועדתו נבלעו באדמה ומאתיים וחמישים איש מקטירי הקטורת נשרפו, ציווה אלוקים את אלעזר בן אהרן לקחת את המחתות של אותם מאתיים וחמישים איש שהקטירו בהם קטורת, ולעשות מהם ציפוי למזבח – "ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחושת אשר הקריבו השרופים, וירקעום ציפוי למזבח" (במדבר יז', ד'). מדוע הבורא ציווה את אלעזר לעשות זאת ולא את אהרן הכהן? משום שאהרן היה בעל המעשה בעצמו, שהרי המחלוקת של קורח הייתה עליו, על הכהונה, וכיוון שהוא היה נשוא המחלוקת, לא רצה אלוקים שקורח יתבזה ביזיון נוסף בכך שהנה, לא רק שהוכח
שאהרון צדק ב"וויכוח" והוא הכהן, אלא הוא אפילו ייקח את המחתות של החולקים עליו ויעשה מהם ציפוי למזבח. זה ביזיון נוסף שלא נגזר על קורח ולכן אלעזר לקח את המחתות ולא אהרן עצמו. בל נשכח שקורח ועדתו כבר מתו, אולם הקדוש ברוך הוא נזהר בכבודם גם לאחר מיתתם...
מדהים לראות כיצד גדול ערך כבוד האדם אצל הקדוש ברוך הוא, ולו יהיו אלו רשעים גמורים כבלעם וקורח.
צריכים אנו ללכת בדרכיו של הבורא, מה הוא מקפיד על כבוד הבריות - אפילו הם רשעים, אף אנו צריכים להקפיד על כבודו של כל אדם ואדם...